החלטה בתיק ב"ש 9373/07

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי ס' 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329(1) לחוק, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי ס' 275 לחוק, הסעה שלא כדין, עבירה לפי ס' 12א' לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (5 עבירות), ונהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי ס' 67 לפקודת התעבורה.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

ב"כ המשיב מסכים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות של נהיגה בזמן פסילה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, אולם טוען להעדרן ביחס ליתר העבירות המיוחסות למשיב.

2.         על פי הנטען בכתב האישום, אסף המשיב לרכבו, ביום 31.3.07, בתחנת הדלק "דור" בכביש 443, חמישה תושבי שטחים, ללא אישור כניסה לישראל, על מנת להסיעם לתוך שטחי מדינת ישראל. המשיב נהג לכיוון ירושלים, בציר המוביל לבית חנינא. משהבחין במחסום משטרתי המוצב במקום, ביצע פניית פרסה. שוטרים שהבחינו בו, החלו לדלוק אחריו כשהם מסמנים לו לעצור וצופרים לו. המשיב התעלם מקריאות השוטרים ונמלט לכביש 443 כשהוא נוסע במהירות רבה, תוך שהוא נכנס לכיכר נגד כיוון התנועה באופן שגרם לרכב שבא מולו לעצור על מנת למנוע התנגשות. המשיב המשיך בנסיעתו הפרועה לאורך כביש 443  לכיוון הרמזור הסמוך למחנה עופר, שם הציבה המשטרה מחסום לצורך לכידתו וערכה בדיקות בכלי רכב. משהבחין המשיב במחסום, ועל מנת להימלט מכוחות המשטרה, פנה ימינה, עלה עם שני גלגלי המכונית הימניים על אי תנועה שמימין לכביש ופגע בעוצמה רבה ברכב שהמתין במחסום. כתוצאה מן הפגיעה, איבד את השליטה ברכבו ופגע פעמיים במעקה הבטיחות עד שנעצר. כתוצאה מכך, נפגעו כל נוסעי הרכב, וכן נהג הרכב השני, באופן קל, ופונו לבית חולים.

3.         אסקור, אפוא, את הראיות המצויות בידי המבקשת:

על פי דו"ח פעולה של השוטר מוטי כהן מיום 31.3.07, קיבל כהן דיווח על רכב סקודה כחול, שמספרו נקוב, המסיע תושבי שטחים מכיוון כביש מס' 443 לכיוון ירושלים. דקות ספורות לאחר מכן דווח כי רכב זה הגיע למחסום עטרות, ופנה חזרה לכיוון קלנדיה. כהן זיהה את הרכב והחל במעקב אחריו. אף הרכב "זיהה" אותו, לאחר שצפר לו, והחל להגביר מהירות כשהוא נע לכיוון צומת עופר, תוך שהוא מתרחק מרכב המשטרה. כשהגיע כהן לצומת עופר, גילה כי הרכב, אשר ניסה לעקוף מימין כלי רכב שעמדו בצומת, פגע ברכב נוסף שעמד בצומת וכן בגדר הפרדה מימין. ברכב היו המשיב וכן חמישה תושבי שטחים, כולם פצועים במצב קל. נהג הרכב הנוסף נפצע אף הוא ופונה לבית החולים. בהודעתו שניתנה ביום 1.4.07, הוסיף כהן כי בעת המרדף אחר הרכב, ראה את הרכב פונה במהירות לדרך לא סלולה תוך סיכון הנוסעים שברכבו. כאשר עלה לכביש, נסע כה מהר עד שכלי רכב אחרים מיהרו לסטות לנתיב אחר, התפרץ לכיכר במהירות מופרזת ופנה בה, שלא כחוק, שמאלה, תוך סיכון רכב שהגיע מולו. זה האחרון סטה מנתיבו ועצר באמצע הכביש. בדרכו לכיוון מחנה עופר נסע במהירות העולה על 100 קמ"ש, באופן שהקשה על כהן לעקוב אחריו, עד לתאונה שהביאה לעצירתו.

השוטר ויסאם דגש מסר בהודעתו מיום 1.4.07 כי קיבל דיווח על הרכב, הנתון למעקב, הנע מעטרות לכיוון מחנה עופר, נוסע במהירות גבוהה ואינו נענה לקריאות לעצור. דגש ביצע חסימה ברמזור שליד מחנה עופר, וזיהה את הרכב מגיע לצומת. על מנת לעקוף את פקק כלי הרכב שנוצר במחסום, עלה הרכב בגלגליו הימניים על אי תנועה שמימין לכביש כשגלגליו השמאליים על הכביש, פגע בצידו השמאלי ברכב אחר שעמד במחסום, איבד שליטה על הרכב תוך שהוא עובר את החסימה ואת הרמזור, הסתחרר, פגע פעמיים במעקה בטיחות שמעבר לצומת ונעצר.

המשיב מודה בהודעתו מיום 31.3.07 כי אסף את נוסעיו בתחנת דלק "דור" בכביש 443, על מנת להסיעם, תמורת תשלום, לשטח ישראל, וכי ידע כי מדובר בתושבי שטחים "בלי אישורים". עוד מסר כי משראה את המחסום, "עשה פרסה", ועלה על שביל עפר. המשיב ראה שרכב מג"ב נוסע אחריו, והחל לנסוע במהירות כדי להוריד את נוסעיו במקום בו אסף אותם. משראה שאיננו יכול לעצור, המשיך לנסוע, ובהגיעו לרמזור, ביקש לפנות ימינה, איבד את השליטה ברכב ופגע ברכב אחר ובמעקה הבטיחות. משנשאל מדוע ברח מן השוטרים, הוא משיב: "כי פחדתי בגלל שהסעתי שטחים"(השיבוש במקור).

אחד מנוסעיו, גמאל יאמין יוסף, מסר בהודעתו כי משהגיעו למחסום, עשה המשיב פניית פרסה, נכנס לשביל עפר והחל לנסוע במהירות. מששאלו מה קרה, השיב לו כי "יש מג"ב מאחורינו". גם כשנתבקש ע"י הנוסעים להפחית את מהירות נסיעתו, סירב והמשיך לנסוע במהירות. כשהגיעו לכיכר, ראה גמאל "איך הוא הולך לעלות על הכיכר" והחל לצעוק לו לעצור, אולם הוא המשיך לנסוע במהירות עד לפגיעתו ברכב ובמעקה הבטיחות. גמאל אישר כי נכנס לישראל כדי לעבוד, וכי אין בידו אישור כניסה לישראל.

אין חולק, כאמור, כי המשיב נהג בזמן פסילה.

4.         כידוע, בבחינת ראיות המוצגות לצורך הליך של מעצר עד תום ההליכים, במובחן  מראיות המוגשות במשפט לצורך קביעת חפותו או אשמתו של הנאשם, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר לכך שיהא בראיות הקיימות נגד המשיב, לאחר שעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, כדי להוכיח את אשמתו. בשלב זה של הדיון, בו לא ניתן להעריך את מהימנות העדויות, יש להעריך את משקלו הראייתי של חומר החקירה בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון, ושכל ישר (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, בש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 10.4.05).

לאחר עיון בראיות שהוצגו, הנני סבורה כי יש באלה את אותו פוטנציאל ראייתי הדרוש לשם הוכחת אשמתו של המשיב, גם בכל המתייחס לעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וחבלה בכוונה מחמירה.

באשר לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, מייחסת המבקשת למשיב, כפי שהובהר במהלך הדיון, פציעת אדם  ב"כוונה... להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור". לטענת ב"כ המשיב אין בראיות כדי להוכיח את היסוד הנפשי הדרוש בעבירה. אין כל ראיה לכך כי נאמר למשיב, או כי המשיב ידע, כי הוא עצור או מעוכב כדין. מן הראיות אף עולה, לטענתו, כי המשיב עלה על אי התנועה מתוך מטרה לעקוף את הפקק שנוצר, ולא על מנת להימלט מכוחות המשטרה.

המשיב מודה, למעשה, בהודעתו, כי הבחין ברכב מג"ב הדולק אחריו, וכי נסע במהירות עקב חששו מן השוטרים ובשל זהות הנוסעים שברכבו. גם אם אין למצוא בהימלטותו זו משום כוונה להתנגד למעצר או עיכוב כדין, ואיני קובעת מסמרות בעניין זה, ברי כי יש בה משום כוונה למנועמעצר או עיכוב (והשווה ע"פ 4667/93 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל, פדאור 94(1) 538,  בע' 7-8, ת"פ (חיפה) מדינת ישראל נ' אבו סארה, ניתן ביום 16.6.03, בס' 18- 20 להכרעת הדין).

ביחס לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, טוען ב"כ המשיב כי אין בחומר הראיות כדי לבסס את היסוד הנפשי הדרוש לעבירה. לטענתו, כל העולה מן הראיות הוא נסיעה מהירה ותו לא, ואין בזו אף כדי להוכיח כי נתקיימה אצל המשיב ציפייה ברמה קרובה לוודאות לאפשרות התרחשות הפגיעה.

מן הראיות כפי שנסקרו לעיל עולה כי המשיב, בחששו פן יילכד כשברכבו שוהים בלתי חוקיים, ובניסיונו להימלט מרכב משטרה הדולק אחריו, נהג במהירות ובפראות, נכנס לכיכר נגד כיוון התנועה, עלה על אי תנועה וגרם לתאונה שתוארה. בהתנהגותו זו גרם הן לסיכון נוסעיו והן לסיכון עוברי דרך אחרים. היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי ס' 332 לחוק העונשין, הוא "כוונה לפגוע". זהו יסוד נפשי של מטרה, קרי: שאיפה של העושה כי תתממש פגיעה בנוסע בנתיב תחבורה או בכלי תחבורה או כי תסוכן בטיחותו, מבלי שתידרש פגיעה בפועל. בעניין אלקורעאןהחיל בית המשפט העליון על עבירה זו את כלל הצפיות הקבוע בס' 20(ב) לחוק העונשין (ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.6.05). לפיכך, גם אם לא היה המשיב מעוניין לפגוע באחרים או לסכן את ביטחונם, מעצם כניסתו לכיכר נגד כיוון התנועה, ועלייתו במהירות עצומה על אי תנועה, ניתן להסיק, לכאורה, כי צפה כאפשרות קרובה לוודאי פגיעה בחייהם או בביטחונם הן של נוסעיו והן של אחרים העושים שימוש בדרך.

באשר לעבירה של הסעה שלא כדין, טוען ב"כ המשיב כי המשיב הסיע שוהים בלתי חוקיים שלא בתחום ישראל, וגם אם היה בכוונתו להסיע את נוסעיו אל תוך ישראל, כפי שהודה בהודעתו, לכל היותר קמה עבירת הניסיון ולא העבירה המושלמת. לעניין זה הוא מפנה לדבריה של נציגת המבקשת בעת הדיון במעצרו של המשיב לצורך הגשת כתב אישום, לפיהם לא נסע המשיב בתחום ישראל. המבקשת, לאחר בירור, הודיעה לבית המשפט כי מסלול נסיעתו של המשיב מכביש 443 לכיוון עטרות, המשך במעבר קלנדיה, ופניה לציר 60, הינו בשטח ישראל, ולפיכך בוצעה העבירה בשלמותה.

סבורני כי לאור קיומן של ראיות לכאורה ביחס ליתר העבירות המיוחסות למשיב, ולאור המסוכנות העולה מהן, אין צורך להכריע בשלב זה האם מדובר בעבירה המושלמת או בעבירת הניסיון, וניתן להותיר סוגיה זו לעת הדיון בתיק העיקרי. ברי עם זאת, מתוך הראיות, כי הן המשיב, והן אנשי המשטרה, סברו כי הסעת שוהים בלתי חוקיים במסלול נסיעתו של המשיב, אסורה.

5.         לסיכום חלקזה של הדיון, יש לקבוע, כי קיימת תשתית ראייתית שעוצמתה מספקת לצורך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. באשר לעילת המעצר, זו עולה מאופן הימלטותו של המשיב מגורמי אכיפת החוק, תוך נכונות לסכן את חייהם ואת רכושם של אחרים על מנת להימלט מאימת הדין. אלה מעידים היטב על מסוכנותו של המשיב.